איך מזהים חריגות בתדלוקים של כרטיסי דלק?

מה כל כלל תופס

הכללים המרכזיים מכסים את רוב המקרים שכדאי לבדוק:

• כמות חריגה: תדלוק שגדול פי שניים מהממוצע של אותו כרטיס, שייתכן שמדובר בו במילוי ג'ריקנים או ברכב אחר.
• מוצר לא מורשה: כרטיס שמיועד לסולר ותדלק בנזין.
• שתי תחנות בהפרש קצר: שני תדלוקים באותו כרטיס בתחנות שונות בפחות מחצי שעה, שקשה להסביר פיזית ולכן מרמזים על העתק או שימוש משותף.
• שעות לילה: תדלוק בין חצות לחמש בבוקר, אצל חברות שהקובץ שלהן כולל שעה.
• חריגה מהתקרה: צבירה שעברה את התקרה החודשית של הכרטיס.
• תדלוק אחרי חסימה: עסקה שנרשמה אחרי שהכרטיס נחסם, ולכן החסימה כנראה לא הגיעה לחברת הדלק.

חריגה היא סימן ולא פסק דין

לכל חריגה יש לעתים הסבר תמים: רכב גדול יותר שהוחלף, משאית שנסעה רחוק, או תדלוק מרוכז לפני חג. לכן חריגה מסומנת לבדיקה, אינה חוסמת תדלוק ואינה משנה את החיוב. מי שבודק מחליט אם לפנות ללקוח, להקפיא את הכרטיס או לסגור את העניין.

מה הכללים לא יכולים לדעת

כלל שנדלק על כל שורה הוא כלל שמפסיקים להסתכל עליו. חלק מחברות הדלק לא שולחות שעה בקובץ, ולכן כלל שעות הלילה שותק אצלן: בלי שעה כל עסקה נראית כתדלוק בחצות. גם כלל הממוצע צריך היסטוריה של כרטיס, ולכן לכרטיס חדש אין מה להשוות. שתי המגבלות האלה עדיפות על התראות שווא.

איך מכווננים כללים

אם כלל אחד מדליק יותר מדי שורות, בוחנים אם הנתונים שלו אמינים לפני שמרחיבים אותו. כלל שנגזר משדה לא נכון מייצר רעש, ולרוב הסיבה היא הקובץ ולא הנהגים. בלי רישום של מה שנבדק, אותה חריגה חוזרת בכל חודש ומישהו בודק אותה מחדש.

מה עושים אחרי שמסומנת חריגה

לטיפול בחריגה כדאי סדר קבוע:

• בודקים את העסקה עצמה: התחנה, הכמות והשעה.
• פונים ללקוח ושואלים אם הוא מכיר את התדלוק.
• אם יש חשד, מקפיאים את הכרטיס ופותחים משימה לעדכן את חברת הדלק.
• רושמים מה נמצא, גם כשהכול תקין, כדי שדפוסים יתגלו.

דוגמה

לדוגמה, כרטיס שתדלק בממוצע 60 ליטר לעסקה מתדלק לפתע 150 ליטר. הסף הוא פי שניים, כלומר 120 ליטר, והעסקה מסומנת. אם באותו יום יש עוד תדלוק של אותו כרטיס בתחנה אחרת, בהפרש של עשרים דקות, מסומנת גם חריגת שתי התחנות, ושני הסימנים יחד מצדיקים שיחת טלפון.