שטר מטען לפי תקנה 20: מה חובה בו, ולמי מוסרים כל עותק

מקור החובה

שטר מטען מוגדר כהסכם הובלה בכתב בין מזמין ההובלה לבין המוביל, וההוראה המרכזית שקובעת מה חייב להיות בו היא תקנה 20 לתקנות שירותי הובלה, תשס״א-2001. התקנה עצמה קובעת שהשטר "יכילו, בין השאר, הצהרה חתומה של מזמין ההובלה או של מוסר המטען בדבר סוג המטען, משקלו או נפחו" — ומרחיבה משם לרשימה מלאה.

מה חייב להיות רשום

מהתקנה עצמה, שטר המטען חייב לכלול:

• סוג המטען
• משקלו או נפחו
• פרטי המזמין
• פרטי המקבל
• פרטי הנהג
• מספר הרכב
• מספר ההגרור
• מקום הטעינה
• מקום הפריקה
• תאריך משוער לסיום ההובלה

ארבעה עותקים לפחות, לא אחד

התקנה קובעת במפורש: "שטר מטען ימולא בארבעה עותקים לפחות" — עותק למזמין ההובלה, עותק למקבל המטען, עותק לנהג בעת ההובלה, ועותק לבעל רישיון המוביל. את העותק האחרון חובה לשמור לתקופה של שנה אחת לפחות.

כלומר שטר מטען שנשאר רק אצל הנהג, או שהודפס פעם אחת ונשמר רק בתיקייה של המשרד, לא ממלא את הדרישה — ארבעת היעדים הם חלק מהתקנה, לא הצעה טובה.

חומרים מסוכנים — דרישה נוספת

הובלת דלק וחומרים מסוכנים אחרים מקבלת שכבה נוספת: שטר המטען צריך לכלול גם את הפרטים המפורטים בתקנה 9 (זיהוי החומר המסוכן וסיווגו), ומסמכי ההובלה חייבים לכלול את טמפרטורת המוצר הממוצעת בכל תא במיכלית, שנמדדה בעת הטעינה, ברזולוציה של עשירית מעלת צלזיוס. זו לא דרישה של חברת ההובלה — היא חלק מרישוי הובלת חומרים מסוכנים.

מה עדיין פתוח, ולמה לא כדאי להניח

לא נמצא מקור מוסמך שקובע ששטר מטען דיגיטלי פוטר מדרישת ארבעת העותקים הפיזיים. עד לבירור מול יועץ מקצועי, חברה שעברה לתיעוד דיגיטלי צריכה להניח שהיא עדיין נדרשת למסור ולשמור עותקים בפועל, ולא רק קובץ במערכת.

מקורות

• נבו — תקנות שירותי הובלה, תשס״א-2001 (מקור התקנה)
• ויקיטקסט — תקנות שירותי הובלה
• משרד התחבורה — הובלת חומרים מסוכנים

שאלות נפוצות